“תהיה שחקן, לא צופה”

אב ובנו עמדו נרגשים בפתח חדרו של הרבי מליובאוויטש. הנער עמד ימים ספורים לפני חגיגת בר המצווה שלו והתכונן לקבל את ברכת הרבי לקראת היום המשמעותי בחייו.

הרבי קיבל אותם בפנים מאירות, לחץ להם יד חמה ובירך אותם מכל הלב. אחר כך פנה אל הנער והפתיע בשאלה לא צפויה: “אתה חובב בייסבול?”, הנער הנהן לחיוב. מי בארצות הברית לא אוהב את משחק כדור הבסיס?

“איזו קבוצה אתה אוהד?”, המשיך הרבי ושאל, וכמו ילד ניו-יורקי טיפוסי הגיעה התשובה: “היאנקיז”.

“האם אבא לוקח אותך לצפות במשחקים של היאנקיז?”, שאל הרבי, והנער השיב: “כן. רק לפני חודש הלכנו יחד לצפות במשחק באצטדיון הענק של הקבוצה, ה”יאנקיז סטודיום”. אבל האמת היא שהמשחק היה מאכזב. הקבוצה שיחקה חלש, נפלה לפיגור רציני מול היריבה ואבא ואני נטשנו מאוכזבים באמצע המשחק”.

“רגע”, המשיך הרבי לשאול, “וכשאתם עזבתם את האצטדיון, גם השחקנים נטשו את המשחק?”.

“מה פתאום”, ענה הילד בחוסר סבלנות. “אנחנו, הצופים, איננו חלק מהמשחק. אנחנו יכולים לברוח מתי שרוצים. השחקנים הם חלק מהמשחק, הם חייבים להיאבק עד הרגע האחרון כדי לשנות את המגמה ולנצח”.

לרגע הזה הרבי חיכה. הוא אמר בחיוך: “אתה מתחיל כעת את החיים כנער בוגר, זכור את המסר שאתה עצמך הצגת. ביהדות אין צופים מהצד, כל אחד הוא שחקן. כל אדם קיבל מהקדוש ברוך הוא שליחות אישית וייחודית המיועדת רק לו, שרק הוא יכול לבצע הכי טוב שאפשר. בכל רגע עומדת בפניך הבחירה האם להיות ‘צופה’ או לרדת למגרש ולהיות ‘שחקן פעיל’ ולבצע את התפקיד הכי טוב שאפשר. הֶיֵה שחקן!”.