איזו מתנה הרבי ביקש לעצמו?
דוד צ’ייס זכרו לברכה נמנה על קבוצת היהודים העשירים והמשפיעים בארצות הברית, ועמד בראש אימפריה עסקית חובקת עולם.
לקראת יום ההולדת השבעים ותשע של הרבי, קיבלתי ממנו מכתב. הרבי כתב לי כי זה לא מקובל לבקש מתנה, אבל בגלל אופי הקשר בינינו הוא מרשה לעצמו לבקש ממני מתנה אישית ליום הולדתו: שאני אתחיל להניח תפילין ולקרוא קריאת שמע מדי בוקר. זה לוקח לא יותר מכמה דקות, ציין הרבי והוסיף שאם אתן לו את המתנה הזו הוא בהחלט יעריך זאת.
הסכמתי, ומאותו יום לא עבר עליי יום אחד בלי לקיים את הבטחתי לרבי. גם בימים שבהם הפלגתי בים, כשהיה קשה לעמוד על מקום אחד ולהתפלל בגלל גלי הים שטלטלו את הספינה, הקפדתי על הבטחתי להניח תפילין ולא וויתרתי.
בסוף שנות השמונים, כשהחלו לנשב רוחות חדשות בפולין, הקמתי רשת עסקית מסועפת במדינה. פעם טסתי לרגל עסקיי לוורשה ועמי במטוס הייתה קבוצה מכובדת של אנשי עסקים, כולם לא יהודים. עם זריחת החמה בחלונות המטוס, ביקשתי את סליחתם ופניתי להתפלל שחרית. הייתי היהודי היחיד ביניהם, אבל עשיתי את שלי. איש מהם לא הגיב ולא אמר דבר.
כעבור מספר שנים קיבלתי שיחת טלפון: “מר צ’ייס, אתה זוכר שטסנו יחד לוורשה? אני רוצה שתדע שאתה אחראי על שינוי אדיר שהתחולל בחיי. מעולם לא האמנתי באלוקים ולא הרגשתי מחויב לשום דבר. אבל כשראיתי איך הנחת הצידה את כל עיסוקיך לטובת תפילה לבורא עולם, התרשמתי מאד. בעקבותיך שיניתי את כל אורח החיים שלי. חיי הפכו להיות משמעותיים הרבה יותר, ועל כך אני אסיר תודה לך. לעולם לא אשכח את ההכוונה שהענקת לי”.
עניתי לו רק משפט אחד: “אל תודֶה לי, תודה לרבי שלימד אותי לנהוג כך”.
הרבי בשיחה אישית בין דברי התורה בהתוועדות
לא נחים באמצע החיים
“חייו של אברהם אבינו מתוארים בתורה במילים ‘ואברהם זקן בא בימים’, כלומר, שאברהם ‘בא עם כל ימיו כשהם שלמים’. שכן אברהם ושרה לא עצרו לנוח באמצע החיים, שום יום לא עבר עליהם לבטלה. הם התייחסו ברצינות לכל יום והפכו אותו לבעל משמעות. הם היו יכולים להראות ולהוכיח מה פעלו בכל יום מימי חייהם”
תרומה לצדקה היא השקעה בטוחה
הרב שבתי סלבטיצקי, שליח חב”ד באנטוורפן, קיבל בחום את חברו הרב אליהו פרידמן, שהגיע לעיר למסע גיוס כספים עבור הישיבה בצפת.
השניים נכנסו למשרדו של איש העסקים אשר נוסבוים, והציגו בפניו את התפתחותה של הישיבה והצורך במימון אחזקת התלמידים. נוסבוים הבטיח להעניק לישיבה תרומה משמעותית, וביקש לספר להם סיפור:
לפני שנים עמדתי בפני צומת דרכים עסקית. נודע לי על עסקת ענק של סחורה שמוצעת למכירה במכרז פומבי בשווייץ. ידעתי שזו הזדמנות בשבילי לגדול ולהצליח, אבל גם הסיכון היה משמעותי. מחירה של הסחורה עלול היה לצנוח, ובתרחיש כזה הייתי מאבד את כל רכושי.
כתבתי לרבי מכתב והצגתי את ההתלבטות שלי. הרבי השיב לי כך: “שמור בצד עשרים אחוזים מסך כל הרווח הצפוי לך בעסקה, ותתכוון לתת את הסכום לצדקה. במקביל, גש למכרז וקנה את הסחורה. השם יעזור והציפיות שלך יתממשו”.
נסעתי לשווייץ, השתתפתי במכרז וזכיתי. התוכנית שלי הייתה להמתין פרק זמן מסוים עד שערך הסחורה יעלה ואז אמכור אותה ברווח נאה. בינתיים נסעתי לחופשה.
כשחזרתי, הופתעתי לראות שהמחיר של הסחורה לא עלה אלא עמד במקום. המשכתי להמתין, ואז המסכים נצבעו באדום. המחיר התחיל לרדת בגרף חד. חמישה אחוזים, ועוד שלושה אחוזים… כבר לא חשבתי על רווח אלא רק למנוע הפסד כבד.
איש עסקים לא יודע חכמות. ישבתי וכתבתי לרבי מכתב חריף ובו הצגתי את התלונה שלי כלפיו, ההבטחה לא התקיימה. הקדשתי המון כסף לצדקה ‘על חשבון’ הרווח הצפוי מהעסקה – והנה מתברר שההשקעה יורדת לטמיון. עברו כמה ימים וקיבלתי מכתב תשובה נחרץ מהרבי. הרבי כתב לי כך: “התורה מבטיחה שמי שנותן מכספו לצדקה מרוויח, ולכן אל תתרגש מירידת הערך של הסחורה. התאזר בסבלנות”.
אחרי תקופה קצרה המחיר חזר והתאזן, ואני חשבתי למכור מיד כדי לחתוך הפסדים. אבל כששאלתי את הרבי, הוא הפתיע אותי שוב. “שמור על הסחורה”, הוא הורה לי. ואכן, הזמן עבר והמחיר עלה פי כמה ואני הרווחתי הרבה יותר ממה שציפיתי בתחילה.
“הנס כאן הוא לא העלייה של מחיר הסחורה”, סיים נוסבוים, “כך דרכו של השוק, פעם עולה ופעם יורד, מה שהפתיע אותי היו הביטחון של הרבי שמצדקה לא מפסידים, הנחרצות שלו שצדקה היא השקעה בטוחה”.
כל יהודי הוא קדוש
“מאמין אני בכל איש ואישה הישראליים (= יהודים) שהם ‘מאמינים בני מאמינים’, כלשון חכמינו. אפילו מי ששומר רק את קבוצת המצוות שמקורן הוא בשכל הישר או רק מצוות כאלו שבין אדם לחברו, בטוח אני שבעת קיום מצווה זו הוא מרגיש פתאום בנפשו שזה הקשר שלו עם אביו וסבו וסב סבו, וזה הקשר שלו עם עמנו בני ישראל מימות עולם.
במילים אחרות, אינני מאמין שיש מישהו מבני ובנות ישראל שהוא חילוני במובן שמשתמשים בו עתה, כלומר מציאות חילונית – שהרי הוא בן וחלק מ’גוי קדוש'”
ירדנה לא ויתרה על הילד הרביעי
גברת ירדנה הניג-סטוקהמר היא עורכת דין מצליחה בטורונטו ופעילה נמרצת בארגון הבונדס המגייס כספים להנפקת אגרות החוב של מדינת ישראל. למרות שהיא ובעלה לא שמרו מצוות, הם התחברו לקהילה של הרב מענדל קפלן, שליח חב”ד באזור מגוריהם, ואט אט התקרבו לחיי יהדות. לזוג סטוקהמר נולדו שלושה ילדים שגדלו בקהילה התוססת וחיי המשפחה שלהם היו מאושרים.
לפני מספר שנים, כשהיא כבר בגיל מתקדם, גילתה ירדנה שהיא בהיריון. הרופאים המומחים המליצו לה לבצע הפלה בטענה שהגוף כבר עשה את שלו ואינו מוכן ללידה נוספת. הרופאים איימו שאם לא תבצע את ההפלה, יהיה עליה לחתום כי היא מסירה מהם כל אחריות לגורלה ולגורל התינוק. חודשי ההיריון התקדמו וירדנה ידעה שהיא חייבת לקבל החלטה במהירות.
היא ביקשה להחזיר תשובה ביום ראשון, מתוך כוונה להתייעץ בשבת עם הרב קפלן. אך לצערה, בדיוק בשבת הזו הרב לא היה בעיר. היא חשה אבודה, כאילו הכול עובד נגדה.
מי שמילא את מקומו של הרב היה חמיו, השליח הראשי לטורונטו, הרב זלמן אהרן גרוסבאום. במהלך התפילה הוזמן האורח לשאת את דרשת השבת והוא הקדיש אותה לדמותו הייחודית של הרבי מליובאוויטש. הוא הזכיר את הרבי שוב ושוב, ופתאום הציף את ירדנה זיכרון מעומעם מהעבר.
זה היה עשרות שנים קודם, בפעם האחרונה שבה עמד הרבי על רגליו וחילק שטרות דולר לצדקה. באותו יום הסתיימה ועידת הבונדס בניו יורק, והרב שמואל בוטמן, מנהל צעירי חב”ד בניו יורק, הציע לצירים לעבור בחלוקת הדולרים לפני הרבי. לארי וירדנה הניג-סטוקהמר, שהיו אז נשואים טריים, שמחו לקבל את ההזמנה. הם עברו ביחד לפני הרבי וירדנה ביקשה ברכה לחיים מאושרים עם בעלה.
הרבי נתן לה דולר אחד, אחר כך דולר שני לבעלה, ואז קרא לה שוב והעניק לה ארבעה דולרים נוספים. השניים לא הבינו מדוע הרבי נתן לירדנה דולרים נוספים, ומדוע דווקא ארבעה – אבל השאלות נתחבו יחד עם הדולרים למגירה נסתרת בזיכרון.
הדרשה של הרב גרוסבאום החזירה אותה לשם, ופתאום הכול התחבר לה. היא כמעט צעקה: “יש לנו שלושה ילדים, והרביעי בדרך. הרבי צפה הכול מראש, ונתן לנו ברכה עבור הלידה הרביעית!”. התשובה לרופאים הייתה ברורה: לא להפלה, כן לילד חדש שיביא עוד ברכה למשפחה.
הלידה עברה בשלום, ותינוק מתוק ובריא הצטרף למשפחה המאושרת. המסקנה של ירדנה היא מפעימה: “כשיהודי נדרש להביא ילד נוסף לעולם, הוא מקבל מראש את הכוחות לכך. הניסיון והאתגר לא מתחילים לפני שהקדוש ברוך הוא מעניק את הברכה להצליח במשימה ולהביא עוד חיים יהודיים”.
הרבי בתפילה בחג הסוכות, עם ארבעת המינים
הרבי משיב לברכות “לחיים” של הקהל במהלך התוועדות
מהעבודה הרוחנית לא פורשים לפנסיה
“יציאה לגמלאות, כמו פרישה של אדם משירות פעיל, יכולה לחול רק על עניינים גשמיים כמו עסקים ותעסוקה, אבל אין היא חלה ביחס לחובת השירות הרוחנית כלפי הקדוש ברוך הוא. זאת שליחות החיים של היהודי והיא נמשכת בכל רגע מחייו…
בעוד שפרישה מעבודה כרוכה בהאטת הפעילות הפיזית… יש בה נקודת אור עבור היהודי: היא מעניקה לו הזדמנות להגביר את מאמציו הרוחניים בעבודתו לבוראו. עכשיו ביכולתו להפנות הרבה מהאנרגיה ומתשומת הלב שלו לאפיק הרוחני, מפני שעכשיו יש לו יותר זמן ללימוד תורה, לתפילה יומיומית בכוונה ולכל מעשי החסד עליהם עומד העולם”