לעתים קרובות פקד הרבי את מקום קברו של חמיו, ה”אוהל”, והתייחד במקום בתפילה במשך שעות ארוכות. “חמי נוכח כאן ממש”, אמר הרבי לא פעם, והדגיש כי היחסים עם הצדיק נמשכים גם לאחר פטירתו.
הרבי קורא בקשות ברכה על קברו של חמיו (שלהי שנות השבעים)
הרבי יזם קמפיין מיוחד, “מבצע”, שמטרתו להפיץ ולעורר מודעות ועיסוק מיוחד בעשר מצוות: הנחת תפילין, נתינת צדקה, לימוד תורה, ספרי קודש בבית, התקנת מזוזה, הדלקת נרות שבת, שמירת כשרות המזון, טהרת חיי המשפחה, הענקת חינוך יהודי ואהבת ישראל.
בפעילות ה”מבצעים” מושקעים משאבים כלכליים עצומים, והפעילים מתגייסים אליה בהתנדבות – במטרה אחת ויחידה, לחשוף כמה שיותר יהודים לאור המצוות ולחבר אותם ליהדותם.
הרבי מנופף לשלום לפעילי ה’מבצעים’ (שנות השמונים)
אין לך זמן פנוי ללמוד? תתחיל בכמה דקות
“בעניין מה שאתה כותב כי אין לך זמן פנוי ללימוד התורה – במצבך לא נדרש ללמוד כמה שעות בכל יום, אלא שתתחיל ללמוד במשך זמן קצר ביום, ולאחר משך זמן לא ארוך תוסיף על הזמן הקצר הזה עוד כמה רגעים. אחר כך תיווכח בוודאי שיש לך מידה נאה של זמן פנוי ללימוד התורה”
“לי יש אלפי בנים יחידים בישראל” – אמר הרבי בהתרגשות
בתקופת מלחמת ששת הימים, כיהן ארתור גולדברג כשגריר ארצות הברית באו”ם. עוזרו האישי היה צעיר יהודי מבריק בשנות העשרים לחייו בשם ג’ו בן אליעזר.
ימים ספורים לפני שפרצה המלחמה, קיבל ג’ו טלפון מבת דודתו הניו-יורקית שביקשה לשוחח עמו בדחיפות. בנם היחיד, אברהם, לומד בישיבה בישראל והוא מסרב לשוב הביתה. הם שלחו לו כרטיס טיסה על חשבונם, התחננו שיחזור הביתה עד שהמצב בישראל יירגע, אך הוא מסרב בתוקף בטענה ש”הרבי מליובאוויטש אמר לא לעזוב את הארץ”.
“ג’ו”, היא אמרה, “לך יש קשרים בחלונות הגבוהים, תגיד את האמת: עד כמה המצב בישראל חמור?”.
גו’ לא רצה להפחיד את ההורים המודאגים, אבל לא יכול שלא לומר את האמת: “אנחנו צופים סכנה גדולה למדינת ישראל, הצפי הוא שהערבים ינצחו במלחמה ומיליוני יהודים יעמדו בסכנת חיים. הוציאו את הבן שלכם משם עד שיסתיימו הקרבות”. בת הדודה פרצה בבכי והתחננה לג’ו שישכנע את הרבי להתיר לבנם לחזור מיידית הביתה.
לנוכח מעמדו הבכיר באו”ם, התקבל ג’ו בתוך ימים ספורים לפגישה במשרדו של הרבי. הוא פתח בהתנצלות על כך שהוא מנצל את מעמדו הציבורי עבור עניינים אישיים, וניגש ישירות לעניין: “בת דודתי מפצירה כי הרבי יורה לבנה לשוב מיידית הביתה”.
הרבי הגיב כי הארץ היא מקום ששמור בהשגחתו הפרטית של אלוקים, כמו שנאמר בפסוק: “הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל”, ולכן זהו המקום הבטוח ביותר עבור היהודים.
“זה נכון”, אמר ג’ו, “אבל אברהם הוא הילד היחיד של בני הדודים שלי. הוא כל העולם שלהם והם אינם יכולים לסכן אותו”.
פניו של הרבי עטו ארשת רצינית, והוא אמר: “לי יש בארץ אלפי בנים יחידים, ואם אני אומר להם להישאר שם – זה רק מפני שאני בטוח כי לא יאונה להם כל רע. אמור לבת דודתך ולבעלה שהם יכולים להיות רגועים לחלוטין, ושומר ישראל ישגיח על היהודים היושבים בארץ”.
הביטחון שהקרין הרבי התברר בתוך ימים כמדויק להפליא. בתוך שישה ימים ניצחה מדינה קטנטנה וצעירה צבאות של שלוש מדינות ענק. תושבי ארץ הקודש חזו בעיניהם בשמירה האלוקית.
אלוקים אתך בכל מקום
“בנוגע למצב רוחה של זוגתו, שפעמים נופלת בעצב ובפחד מפני מאורעות שונים, בוודאי יסביר לה אודות הביטחון בהשם בורא העולם, שמנהיג ומשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית ואין מקום בעולם פנוי ממנו.
לְמַה הדבר דומה? לאיש ואישה הנמצאים בקרבת מקום עם מלך גדול וטוב, שברור שאין להם מה לדאוג ולחשוש כל עוד נמצאים בתחום ארבע האמות (= בקרבה פיזית) של המלך. והנמשל מובן: בכל מקום שאדם נמצא, הוא תחת עינו הפקוחה של מלך מלכי המלכים”
“שיחה”, כך נקרא בפי החסידים נאום פומבי של הרבי. לעתים תכופות, בהתכנסויות חסידיות ובאירועים שונים, נשא הרבי דברים באוזני הקהל הרחב, בהם עסק בהוראה ופרשנות בכל תחומי התורה, וכן התייחס לנושאים אקטואליים ומסר את הוראותיו לחסידים.
שיחותיו של הרבי נאמדות בכאחת עשרה אלף שעות במצטבר, שהוקלטו ושוכתבו ופורסמו בסדרת ספרים ענקית בת כמאה וחמישים כרכים.
הרבי נושא שיחה בפני קהל המתפללים בבית הכנסת בחול המועד סוכות (תשמ”ח, 1987)
מותר לחפש חיים על המאדים? – התשובה המפתיעה של הרבי
פרופסור זאב (“וֶלְוֶל”) גרין זכרו לברכה היה מומחה בחקר מחלות ותפוצתן (אפידמיולוגיה). בשנת 1960 התחיל לעבוד עבור סוכנות החלל האמריקנית (נאס”א) במסגרת הניסיונות לגילוי חיים על המאדים.
כשנכנסתי לתחום, היו רבנים שנזפו בי. הם טענו שההלכה אוסרת לחפש חיים מעבר לכדור הארץ. דברי התוכחה הטרידו אותי ולא ידעתי איך להתייחס אליהם. שאלתי על כך את הרבי. הוא לא הגיב מיד, היה זה אחד מאותם רגעים קסומים בהם הרהר בינו לבין עצמו, ואז אמר כך: “אינני מסכים אתם. עליך לחפש צורות חיים במאדים, ולהמשיך לחפש עוד ועוד, ואם לא תמצא שם עליך להמשיך ולחפש בעוד מקומות. כי לקבוע שאין חיים במקומות אחרים מבלי אפילו לחפש, פירושו של דבר להגביל את הקדוש ברוך הוא, לתחום את פלא הבריאה – וזה דבר שאיש אינו רשאי לעשות”.
בהזדמנות אחרת, הרבי שאל האם אני מכיר את הפרשנות החסידית למושג “השגחה פרטית”? השבתי בחיוב, והסברתי: עקרון ההשגחה הפרטית קובע כי שום דבר שמתרחש בעולם אינו מקרי. כל דבר שיהודי רואה או חווה הוא מכוון מלמעלה, במטרה לקרב אותו לקדוש ברוך הוא.
הרבי הנהן והועיד לי משימה: “אם רעיון זה נכון ביחס לכל אדם, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באדם כמוך, שעוסק בחקר השכבות באטמוספירה או חיפוש אחר חיים במאדים. ביכולתך למצוא שפע של אירועים והתרשמויות שבכל אחד מהם יש ‘השגחה פרטית’, טביעת אצבע של האלוקים עם לקח בצידה. כדאי שתתחיל לרשום יומן ולתעד בו את כל אותם סיפורים ואירועים, ואחר כך תנתח אותם בניסיון לאתר את ההוראה הרוחנית שניתן להפיק מהם. אם לא תצליח לגלות בעצמך, תבוא לכאן ואעזור לך”.
נהגתי כעצת הרבי, וניהלתי יומן שהתמלא במאות רבות של סיפורים ואירועים כאלה.
בעיני הרבי, השמחה היא הכלי לפרוץ את החסמים ולהגיע להישגי שיא. בכל פעם שנכנס לבית הכנסת, הניף הרבי את ידו בעוצמה כדי לעודד את הציבור לשיר ניגון חסידי שמח ולהתעלות מעל תלאות היומיום. בין השיחות בהתוועדות המריץ הרבי את הקהל לשיר ולהטעין את עצמם במצבורי אנרגיה לעשייה חדשה.
הרבי מעודד במחיאות כפיים נמרצות את שירת החסידים בהתוועדות (שנות השמונים).
בשעות אחר הצהריים בחגים הייתה נערכת התוועדות, בסיומה הרבי בירך ברכת המזון על כוס יין, עליה גם ערך בעצמו את ההבדלה בפני הקהל כולו בצאת החג. לאחר מכן הייתה מתקיימת חלוקת “כוס של ברכה” – לאורך שעות ארוכות הרבי מזג יין מכוסו, שמולאה שוב ושוב, לכוסות שהחזיקו בידם אלפי האנשים שחלפו לפניו, בתוספת ברכה ומילה טובה, לקול שירה שמחה של הקהל.
הרבי משוחח עם נער צעיר שמבקש את ברכתו, במהלך חלוקת “כוס של ברכה” (תשמ”ח, 1987)