סיפורים, תמונות וסרטונים על הרבי

בראשון לינואר צלצל הטלפון בכיסו של הרב אבי בידרמן, שליח חב”ד בווינה. מעברו השני של הקו היה הרב זושא זילברשטיין, עמיתו ממונטריאול שבקנדה.

“אני זקוק לסיוע דחוף ממך”, אמר הרב זילברשטיין. “אישה מהקהילה המקומית פנתה אליי בבקשת עזרה. שכן שלה, ניצול שואה, נפטר אחרי מחלה ממושכת. המנוח היה אדם גלמוד, והיא הייתה האדם היחיד שעמד אתו בקשר. היא מייחלת להביא את גופתו לקבורה יהודית מכובדת, אבל נתקלת במחסום: הרשויות בקנדה דורשות שקרוב משפחה של הנפטר יגיש בקשה בשמו לקבורה יהודית, אבל אין לו קרובי משפחה כאן. לאחר חיפושים גילתה האישה שיש לו קרובת משפחה יחידה בשם הילמן והיא מתגוררת בווינה. רק אם היא תחתום על הבקשה הרשמית, נוכל להביא את המנוח לקבר ישראל. אנא, עזוב את כל עיסוקיך וגש מיד לביתה של הגברת הילמן”.

בידרמן העריך שהצעד חסר סיכוי. חופשת החורף התחילה, וכמו רבים מתושבי העיר, כנראה שגם היא בכלל לא תימצא בביתה. אבל הוא החליט בכל זאת לעשות מאמץ ולגשת לביתה.

כשצלצל באינטרקום בכניסה לבניין לא זכה למענה. הוא לא וויתר והמתין זמן רב בפתח הבניין, עד שאחד הדיירים פתח את הדלת והוא נכנס בעקבותיו לחדר המדרגות. הוא צלצל בפעמון מול דלת ביתה, ללא מענה.

בייאוש החל הרב בידרמן לרדת בחזרה במדרגות, ואז ראה אישה מבוגרת מטפסת בהן בכבדות. “האם גברתי מכירה את הגברת הילמן?”, הוא שאל, ולהפתעתו התברר שהיא האישה שהוא מחפש. “אני הילמן, מה רצונך?”. הוא שיתף אותה בפרטי הסיפור, והאישה נקלעה לסערת רגשות. פניה החווירו וכל גופה רעד. “תבין מה קורה כאן. לא הייתה שום הסתברות הגיונית שניפגש. אני בחופשה ואינני עונה לטלפונים. פתאום נזכרתי ששכחתי את המטרייה בבית והחלטתי לשוב לקחת אותה, למרות שלא יורד גשם היום. קפצתי הביתה רק לרגע, בדיוק בזמן הנכון…”.

“מה שאינני מבינה”, אמרה האישה לרב בידרמן, “מדוע אתה ועמיתך במונטריאול מנהלים מבצע חובק עולם עבור בן דודי המנוח, אדם ששניכם כלל לא הכרתם?”.

“לא הכרתי אותו אישית”, אמר הרב בידרמן, “אבל אני מרגיש שהכרתי אותו מאז ומתמיד. הרבי חינך אותי לחוש מחויבות לכל יהודי ולראות את צרכיו הפרטיים כצרכים אישיים שלי”.

תקלה התגלתה במנוע המטוס שהיה בדרכו ללונדון, והוא נאלץ להתעכב בשדה התעופה שבדקר, בירת סנגל. כעבור שעות של המתנה מורטת עצבים, הודיע הקברניט כי הטיפול בתקלה יארך זמן רב, ועד שיגיעו חלפים והתקלה תתוקן יחלפו לפחות יומיים.

הרב יוסף ויינברג, אחד מנוסעי המטוס, היה ממש מבוהל. תוכנית המסע שלו השתבשה לחלוטין. הוא לא היה מצויד במזון כשר ליומיים ולא הכיר שום בית כנסת בעיר בו יוכל להתפלל. אחרי דקות מבוכה הוא השתלט על הדיכאון שפקד אותו ואמר לעצמו: שום דבר אינו מתרחש מעצמו. כנראה ממתינה לי כאן, בקצה העולם, משימה. הוא החליט לצאת לעיר ולחפש קהילה יהודית או לפחות משפחה יהודית.

אבל לך תמצא יהודים בדקר… במשך שעות הוא שוטט ברחובות העיר, מחפש פנים יהודיות, עד שחש טפיחה קלה על הכתף. הוא הסתובב וראה מולו צעיר, שהציג את עצמו בשם קלמנט באג’יו. הוא יהודי שהגיע לכאן ממצרים, וכעת עובד בעסק של דודו, יהודי עשיר שמתגורר בדקר כבר ארבעים שנה. השיחה קלחה ובין השניים נוצר קשר טוב. קלמנט ליווה את הרב במשך ארבעים ושמונה השעות שלו בעיר, וסייע לו להיפגש עם יהודים נוספים.

בערב הטיסה ליווה קלמנט את הרב לשדה התעופה, אבל רגע לפני שנפרדו, הוא ביקש לפתע מהרב להתעכב מעט ולפתוח את ליבו. “אני עומד להתחתן. אבל הלב שלי קרוע. היא בחורה נהדרת, אבל לא יהודייה. מה אעשה? אין כאן נערות יהודיות להקים איתן משפחה”.

הזמן היה קצר, הטיסה עמדה להמריא, והרב ויינברג ידע שעליו לומר את הדבר הנכון. הוא הביט בעיניו של הצעיר ואמר: “קלמנט, אני מבטיח שאחזור אליך. אבל אתה תבטיח לי שתצא לצרפת ושם תישא נערה יהודייה כלבבך”.

עיניו של קלמנט התמלאו דמעות. “רבי, אל תשכח אותי”, הוא בכה.

הרב ויינברג לא שכח. מיד לאחר שנחת בלונדון הוא שיגר מברק למשרדו של הרבי בניו יורק, וביקש לשלוח לקלמנט תפילין וחומר הסברה מתאים. תוך זמן קצר קיבל קלמנט תפילין מהודרות, ציצית וסידור תפילה נאה, ולקראת חג הפסח הרבי שיגר לו ולשאר המשפחות היהודיות בדקר חבילת מצות.

כעבור חצי שנה נחתה בתיבת הדואר של הרב ויינברג בניו יורק מעטפה חגיגית. בפנים הייתה הזמנה לחתונתו של קלמנט עם בחירת לבו, נערה יהודייה מצרפת.

נפתלי פלדמן הוא איש עסקים המתגורר בניו יורק. לאחר עשרות שנים של עבודה אינטנסיבית בתחום המסעדנות, שהניבה הצלחה, הוא החליט להתאוורר ולהרשות לעצמו לצאת לחופשה משפחתית.

הורדתי את המזוודות מהבית והעמסתי אותן ברכב, ולפתע הרגשתי מחנק והתקשיתי לנשום. הנחתי את המזוודה מהיד, הדלקתי סיגריה ונרגעתי. אך התופעה שבה על עצמה בכל פעם שניסיתי להרים את המזוודות. לא הייתי מסוגל להפעיל מאמץ.

אשתי התעקשה שאלך לבצע בדיקת מאמץ, ובבדיקה התברר שאני סובל מחסימות עורקים. המצב לא סבל דיחוי, והוכנסתי לניתוח דחוף. אחרי הניתוח התפתח סיבוך חמור של היווצרות קרישי דם, ולמרות המינונים הגבוהים של מדללי דם שקיבלתי, נמצאו קרישי דם במספר מקומות בגופי. הייתי נתון בסכנת חיים, והרופאים לא הצליחו להבין מה גורם לתופעה הזו.

ביום ראשון בבוקר, בזמן שאני מאושפז ונתון תחת השגחה רפואית צמודה, אשתי החליטה ביוזמתה לעבור לפני הרבי כשחילק שטרות של דולר לצדקה. הרבי אמר לאשתי שתמסור מיידית את התפילין שלי לבדיקה אצל סופר סת”ם, ובירך אותי ברפואה שלמה.

למחרת, בחצות ליל שני, צלצל הטלפון בביתי ועל הקו היה מזכירו של הרבי. “הרבי מבקש לדעת איזו בעיה נמצאה בתפילין של בעלך”, הוא אמר. אשתי לא ידעה מה לומר, משום שעוד לא קיבלה תשובה מהסופר, והבטיחה לברר זאת מיד בבוקר.

תוצאות הבדיקה של התפילין היו לא פחות ממדהימות. הסופר עדכן אותה שנמצאה בעיה בפרשיות הכתובות של התפילין, באות ל’ שבמילה “בלבבך” – בדיוק באותו מקום שחולל אצלי את כל הצרות. הסופר תיקן את התפילין כראוי, וכעת הן היו כשרות למהדרין.

בצורה פלאית, בדיקות הדם הבאות שעברתי הוכיחו את מה שהייתי בטוח שיקרה. הן הראו ש”בלבבי” הכול תקין לחלוטין.