סיפורים, תמונות וסרטונים על הרבי

המחנך הדגול לא ידע את נפשו. הרב בערל בוימגרטן הוביל שנים רבות את הישיבה החסידית בניו יורק, אבל לא התמודד עם אתגר חינוכי דומה.

בכל שבת אחרי הצהריים היו תלמידי הישיבה מתכנסים לשעת לימוד משותפת, ובאחת השבתות הוא הבחין בתלמיד שיוצא מהאולם וכעבור מספר דקות חוזר. התופעה חזרה על עצמה, והוא החליט לברר את העניין. הוא ניגש לבחור, והזדעזע. הריח שבקע מבגדיו הסגיר את הסוד: הבחור יוצא לעשן סיגריה בשבת.

עיסוק באש בשבת הוא עבירה חמורה והתנהגות כזו היא בלתי נסבלת בישיבה. המחנך שקל להתעלם ולקוות שהנער יפסיק בעצמו, אבל חבריו החלו להרגיש בכך וזה הפך לשיחת היום בישיבה. הנער הפך להיות מודל שלילי לכולם.

היה ברור לרב בוימגרטן שעליו לסלק את הבחור מהמוסד מידית. אבל לפני שמימש את החלטתו, כתב מכתב לרבי מליובאוויטש. הוא פירט את מעשהו הנורא של התלמיד, והיה בטוח שהרבי יצדיק את החלטתו ואף ידחק בו לבצע אותה בהקדם.

תשובתו של הרבי הייתה קצרה: “עיין במדרש אבות דרבי נתן פרק יב”.

המדרש מספר שם על אהרן הכהן, אחיו של משה רבינו, שנהג בשיטה חינוכית מקורית: כשהיה שומע על מישהו שסר מדרך הישר והחל לגלוש לעיסוקים מפוקפקים, היה אהרן ניגש אליו באמצע הרחוב, נותן לו חיבוק ואומר: “כמה אני אוהב אותך, הפנים שלך מקרינות טוב לב”. אחר כך, כשאותו אדם היה נקלע לסיטואציה שעלולה הייתה להפיל אותו, היה נזכר בעיניו הטובות של אהרן ואומר לעצמו: “איך אאכזב את האיש שכל כך אוהב אותי? אהרן ישמע מחר על הכישלון שלי ויכאב לו”. הוא מצא בעצמו את הכוחות להתגבר ולהתמודד.

המסר שהעביר הרבי לאותו מחנך היה חד משמעי: גורל הנער תלוי בך. ביכולתך להיפטר ממנו, אבל אז תדביק בו את תווית הכישלון ותאבד אותו לנצח. מאידך, ביכולתך לאמץ אותו בחום ולהדגיש בפניו שאפשר אחרת, שהוא מסוגל להתעלות מעל עצמו, ואז מובטח לך כי תרווה ממנו רוב נחת.