קודם להודות, אחר כך להתלונן
“כשרואים חסדים מהשם יתברך שכלל לא שיערו אודותיהם, הרי ראשית כל יש להודות להשם מעומק הלב, ורק אחר כך להתלונן על הדברים שהם לעת עתה לא כראוי”
“למה אלוקים לא מחלק את הסבל?” – תת-אלוף רן פקר קיבל מהרבי תשובה מאלפת
תת אלוף רן פקר זכרו לברכה נחשב לאחד מבכירי אנשי חיל האוויר לדורותיו ואלוף הפלות מטוסי אויב. הוא נועד לפגישה אישית עם הרבי לאחר מלחמת יום הכיפורים.
התחלנו לדבר בענייני אמונה ואני אמרתי: “בוא נדבר על אלוקים, אני רוצה לספר לרבי על האלוקים.
“היה לי חבר טייס מכפר בילו, זוריק לב. הוא היה מפקד בסיס רמת דוד בזמן מלחמת יום הכיפורים, והוא נפל במלחמה כמה ימים אחרי פתיחת הקרבות. הוא השתתף בתקיפה בסקייהוק באזור פורט סעיד, והטייסים ראו אותו צולל לים. עד היום לא מצאנו את גופתו.
“וזו לא הטרגדיה היחידה של המשפחה הזו. החתן שלהם נפטר שלושה שבועות אחרי החתונה עם אופירה. ואם כל זה לא מספיק – תשמע מה קרה אתמול. טלי, אשתו של זוריק, מיודדת אתנו, והילדים לומדים ביחד בגבעת ברנר. הבן שלהם, אודי, הוא בגיל של הבן שלי, זוהר. אתמול התקשרה אלי חירותה אשתי וצעקה: “קרה אסון נוראי! אודי, הבן של טלי וזוריק, מת בידיים של טלי מהתקף אסטמה”…
“אז רבי, למה אלוקים לא מחלק את הסבל? למה הוא לוקח הכול מאישה אחת ולא לוקח קצת ממני?”.
הרבי הקשיב בהזדהות עמוקה לסיפור הנורא. הכאב ניכר היטב בעיניו. לבסוף ענה לי: “מי אנחנו, בני תמותה, שנבין את מחשבותיו של האלוקים? הנה, אני רק בן שבעים ושלוש ובכל יום אני מוסיף ולומד ונעשה חכם יותר – ואלוקים הרבה יותר חכם מכולנו. ייתכן שמותם של זוריק ואודי הציל ויציל את חייהם של רבים אחרים”.
נראה היה כאילו הרבי חושב על משהו אחר, ואז הציג את השאלה הבאה: “תאר לעצמך אדם שמגיע לבסיס צבאי ורואה מאות מטוסים ועליהם פצצות וטילים מוכנים לשיגור, שתפקידם לזרוע הרס וחורבן. הוא יהיה בטוח שהוא מבקר בבסיס מרצחים פיראטים שמבקשים רק להרוס. אבל אם נדע שמאחורי בסיס כזה יושבות ערים כמו תל אביב וירושלים, ורק בזכות אותו בסיס נמנע האויב מלתקוף את הערים האלה – כל העניין ייראה אחרת. גם במקרה זה וגם במקרה של זוריק ואודי – אסור לשפוט רק לפי ההווה, אלא צריך לראות את כל המערכת, כולל העבר והעתיד”.
התוועדות היא התכנסות חסידים לישיבה בצוותא לשעה של התרוממות רוח והתחזקות רוחנית. בהתוועדות נהוג להרים כוסית “לחיים”, לשיר ניגונים חסידיים שפותחים את הלב ולומר דברי תורה.
במהלך השנים הרבי התוועד עם קהל החסידים באולם בית המדרש, בשבתות ובחגים ובתאריכים חשובים בלוח השנה החסידי. במהלך ההתוועדות הרבי נשא שיחות באוזני המשתתפים, אמר מאמרי חסידות והשיב לברכות “לחיים”, ובין לבין הייתה ממלאת את האוויר שירה נלהבת של החסידים.
הרבי נושא דברים בהתוועדות לציון יום השנה להסתלקות חמיו (תשמ”ז, 1987)
סבל או אושר – זה עניין של בחירה
“בחיי כל אחד ואחת יש שתי דרכים: לראות את הטוב הסובב אותו או [להיפך] וכו’… צורת חיי האדם – אם יהיו חיים מלאי שביעות רצון ותוכן או להיפך – תלויים במידה גדולה ברצונו של האדם והוא מושל בצורת הראייה של עיני שכלו, האם להביט לצד ימין או לצד שמאל”
ואז הרבי אמר לדיאנה: “זה עבור התוספת החדשה למשפחה”
דיאנה אברהמס היא עורכת דין ואשת עסקים ניו יורקית. בעלה, רוברט (בוב), היה התובע הכללי של מדינת ניו יורק ודיפלומט בכיר בשירות הממשל האמריקאי. במהלך השנים הם נפגשו עם הרבי פעמים רבות והוא היווה עבורם מורה דרך לחיים.
נישאנו בגיל מבוגר. רייצ’ל, בתנו הבכורה, נולדה כשהייתי בת שלושים ותשע. היא מילאה את עולמנו באושר, אבל שאפנו מאד להרחיב עוד את המשפחה. זה היה מרוץ נגד הזמן, ונראה היה שהפסדנו בו. בגיל ארבעים וחמש, הרופאים אמרו שלא אוכל ללדת עוד.
בבוקר ‘הושענא רבה’, ערב חג שמחת תורה, הרבי היה מחלק פרוסות עוגת דבש, בתוספת ברכה לשנה טובה ומתוקה. אנשים רבים המתינו בתור הארוך, שבקצהו זכו למפגש קצרצר של מספר שניות עם הרבי. להושיט יד, לקבל מהרבי את העוגה והברכה, ולפנות את הדרך לבאים בתור.
גם בוב ואני התייצבנו והמתנו לתורנו, וכמו כולם מיהרנו להמשיך הלאה. אבל אז הרבי עצר, הסב ראשו אל מעבר לכתפו, ובסימון יד קל זימן אותנו לשוב ולהתקרב אליו.
לא אשכח את התמונות האלה כל חיי. הרבי החזיק פרוסת עוגה נוספת, הושיט לי אותה ואמר בחיוך גדול: “זה עבור תוספת חדשה למשפחה”.
חזרנו הביתה בשתיקה נפעמת. מאיפה הרבי ידע בכלל? והאם אחרי הדיאגנוזה הנחרצת של הרופאים, האופציה הזו שוב חוזרת לשולחן?
כעבור שלושה שבועות הגוף שלי שידר לי אותות. בתחילה פקפקתי בתחושת הבטן שלי, וכדי לוודא את העניין ניגשתי לבדיקה רפואית. התוצאות הותירו את הרופאים פעורי פה: נכנסתי להיריון.
בחלוף כעשרה חודשים הטלפון בביתנו צלצל, ועל הקו היה מזכירו של הרבי. “הרבי מתעניין בשלומה של אימך”, אמר לרייצ’ל, והיא השיבה: “בדיוק עכשיו אמא נסעה ללדת!”.
בפעם הבאה שבה הרבי חילק את עוגת הדבש, בשנה הבאה, התייצבנו שוב. הפעם הייתה אתנו גם בֶּקִי, “התינוקת של הרבי”, כפי שקראנו לה בחיבה. הרבי הביט בה, חייך את חיוכו המאיר ואמר: “אני רואה שהבאתם את התוספת החדשה למשפחה”… רצינו לומר לרבי תודה, אבל הוא רק הניף את אצבעו כלפי מעלה ואמר: “זה לא אני”.
המצוות הן הגשר בין האדם לאינסוף
“כאשר הקדוש ברוך הוא נתן לאדם רשימת מצוות לביצוע בחיי היומיום שלו, בכך העניק לו את האפשרות לקרב עצמו אל בוראו ולהתעלות למעלה ממגבלותיו של נברא מוגבל החי בעולם מוגבל. התורה והמצוות הן הגשר המתוח לאורך התהום האינסופית שמפרידה בין הבורא לנברא והן המאפשרות לאדם להתעלות ולקשר את עצמו באלוקות”
הטיפ של הרבי לאל על: איך להשיג בטחיות ורווחיות?
דוקטור חיים שיין הוא חבר סגל במרכז האקדמי “שערי משפט” ומרצה למשפטים במכללת נתניה. בסוף שנות השבעים הוא למד לתואר שני ב”ישיבה יוניברסיטי” בניו יורק.
באותה תקופה שהה בארצות הברית דודי, דוד שיין, כמנהל חברת אל על בצפון אמריקה. הדוד שלי לא החשיב את עצמו אדם מאמין, אבל הייתה לו היכרות טובה עם אנשי חב”ד שהיו פעילים בשדה התעופה.
פעם הזמינו אותו החבדניקים למפגש אישי עם הרבי, והוא קרא לי להצטרף אליו. בחדר שררה אווירה נעימה מאד. הרגשתי שהרבי שופע רצון טוב ואהבה לכולנו. הנושא המרכזי היה סוגיית הביטחון באל על. כחברה ישראלית, הפכה אל על יעד מועדף לטרוריסטים, וממשלת ישראל השקיעה הון באבטחת הטיסות כדי שאנשים יחושו מוגנים.
כשעלתה השאלה איך מתמודדים עם פרצות האבטחה, תגובת הרבי הייתה מידית: “כדי שהטיסות באל על יהיו בטוחות, החברה צריכה לשמור שבת”. הדוד שלי הופתע מהתשובה ולא הצליח להבין את הקשר בין שמירת השבת לבין ביטחון הטיסות. הרבי הסביר: “אם מטוסי אל על לא יחוגו בשמיים בשבת, מהשמיים ישמרו על המטוסים בימי החול”.
לקראת סוף המפגש ביקש הדוד ברכה להצלחתה העסקית של החברה. הרבי העניק לו מטבע ובירך שהחברה תצליח, ושוב ביקש שאל על תשמור שבת.
אף שהדברים הפתיעו את דודי, הייתה להם השפעה עליו. האמת הפנימית שהרבי הקרין גרמה לו להשתכנע כי אכן קיים קשר בין שמירת השבת לבין הביטחון וההצלחה הכלכלית. בשנים הבאות התקיימו דיונים בנושא, ודווקא הדוד שלי היה מאלה שהובילו את הגישה שאל על לא צריכה לטוס בשבת. ואכן, לאורך העשור שבו דודי ניהל את אל על בארצות הברית, הייתה לחברה הצלחה כלכלית בלתי רגילה, והוא תמיד ייחס אותה לברכת הרבי ולעובדה שאל על נמנעה מלטוס בשבתות.
מדי יום קיבל הרבי מאות פניות בכתב מאנשים מכל העולם, שעסקו במנעד נושאים רחב ומגוון שנגע בכל תחומי החיים – החל מסוגיות הגות ומחשבה, תורה והדרכה רוחנית, ועד לבעיות יומיום ומצוקות החיים. מכתבי התשובה של הרבי נשמרו ופורסמו בסדרת הספרים “אגרות קודש”, שכוללת כשלושים כרכים.
בהפוגה בין דברי התורה בהתוועדות, הרבי כותב (תשמ”א, 1980)
כל ילד מביא אתו אור ונחת
“ילד הוא כמו נר מאיר, וכל ילד מעניק אור אישי משלו. ולכן כאשר ישנם כמה ילדים במשפחה, ההורים זוכים לשאוב כמה סוגים של נחת: ילד אחד הולך בקו התורה, ילד אחר צועד בקו העבודה (=תפילה ועבודת השם) וילד שלישי בקו של גמילות חסדים (=הצלחה כלכלית ותמיכה בנזקקים). ככל שהמשפחה מתברכת בילדים רבים, כך גדלים הנחת והתענוג של ההורים מכל אחד מהם”