הַשקיעו בחינוך, אין לכם מושג מה אתם מחוללים
פרופסור שלמה אקשטיין כיהן כנשיא אוניברסיטת בר אילן. בצעירותו פעל כמדריך נוער מטעם תנועת בני עקיבא במקסיקו.
בשנת 1954 טיילתי בניו יורק עם קבוצת מדריכים ממקסיקו, ושילבנו פגישה עם הרבי. הרבי ישב ליד שולחן הכתיבה, פניו קרנו והמבע שלו היה מלא חום. הוא התעניין בעבודתנו ואני ביקשתי לשאול משהו: “אנחנו עומדים לפתוח שנת הדרכה בבני עקיבא. אנו משקיעים מאמצים בנערים, אבל הם עוזבים אותנו. הם לא עוזבים רק את בני עקיבא אלא את הקהילה היהודית כולה, וחלקם אפילו נישאים בנישואי תערובת עם גויים או גויות. איך מתמודדים עם זה?”.
הרבי הביט בנו ואמר: “הפסוק אומר ‘הזורעים בדמעה – ברינה יקצורו’. אם מישהו ‘זורע בדמעה’, מכל הלב, הוא בוודאי ‘יקצור ברינה’, אין ספק שבסופו של דבר יהיה קציר. אמנם אין וודאות שהזורע ייווכח בעצמו בפירות העשייה שלו, אבל הקציר בוא יבוא בוודאי”.
הרבי המחיש את דבריו בדוגמה מוחשית מהפעילות שלנו:
“נניח שאתה יושב בשבת אחרי הצהרים ומדבר עם הקבוצה שלך. בדיוק עובר שם ילד. הוא לא מכיר את הפעילות, אבל מתוך סקרנות נכנס ומקשיב. אתה מסביר לנערים שאנחנו בניו של אברהם אבינו וזה מעניק לנו חוזק בלתי רגיל, האמונה שלנו באלוקים מעוררת בנו כבר אלפי שנים את הרצון להמשיך לשמור את המצוות. הילד שומע, אבל לא מתעניין בנושא וקם והולך.
“הוא ממשיך בחייו ועובר ללמוד באוניברסיטה, שם הוא פוגש נערה לא יהודייה והם מחליטים להינשא. ההורים שלה מסכימים לחתונה אבל מציבים תנאי: שהחתונה תתקיים בכנסייה. הבחור לא רואה סיבה להתנגד והוא יוצא איתם לדרך. הם מתקרבים אל המקום, ורגע לפני הטקס הוא מביט מעליו ורואה את הסמל הנוצרי. משהו מכה בו. הוא לא זוכר היכן וממי הוא שמע את זה, אבל נזכר שפעם שמע שהוא צאצא של אברהם אבינו שהאמין באלוקים, והעם שלנו דבק במסורת הזו כבר אלפי שנים. והוא אומר לעצמו: “איך אני יכול למחוק הכול?” הוא לא יכול! ברגע האחרון הוא עוזב הכול מאחוריו וחוזר לחפש את השורשים שלו”.
הרבי הביט בנו ואמר: “אתם חייבים להשקיע את מלוא המאמצים בחינוך יהודי. גם אם לא תזכו לראות את הקציר בעיניכם, ללא ספק יצמחו פירות מתוקים”.
הרבי אומר מאמר חסידות בפני הקהל
הצעה חינוכית לכל בתי הספר
“אני בא בהצעה לכל מנהלי בתי הספר ומוסדות החינוך: ראוי להתחיל את סדר היום בקביעת ‘רגע של שתיקה’, אלו יהיו שישים שניות בהן יהיה שקט בכיתה וכל תלמיד יהרהר לעצמו אודות הקשר האישי שלו לבורא העולם והנוכחות האלוקית שרואה ושומעת ומשגיחה על הצדק והיושר”.
אהבה היא לא הרומנטיקה מהספרים
חנה שרפשטיין שימשה במשך שנים רבות מורה בבית ספר בניו יורק. בצעירותה זכתה לחוויה רבת משמעות, ממנה למדה תובנה עמוקה לחיי הנישואים.
הייתי אז נערה בגיל השידוכים ונפגשתי עם בחורים שונים, אבל לא התקדמתי עם אף אחד מהם. באותם ימים נכנסתי לפגישה אצל הרבי, והוא התעניין לדעת מה קורה אתי בנושא השידוכים. עניתי שנפגשתי עם כמה בחורים, אך אינני רואה את עצמי בונה עתיד עם אף אחד מהם.
הרבי שאל לדעתי על בחור מסוים. הוכיתי תדהמה – זה היה בחור שפגשתי זמן קצר קודם לכן. הרבי הציע שם של בחור נוסף, ועוד אחד… כולם בחורים שפגשתי. הסמקתי, אך הנעתי את ראשי בשלילה. על כל אחד מהם היה לי הסבר מנומק מדוע הוא לא האיש המתאים עבורי.
הרבי חייך חיוך רחב ואמר: “את קוראת יותר מדי ספרות יפה ולכן מחפשת דבר שאינו קיים. אהבה איננה מה שמתואר בספרים רומנטיים. היא איננה אותו רגש סוחף ומסנוור המתואר ברומנים. אלו חומרים דמיוניים שמתארים מציאות שאינה קיימת”.
ואז, כמו אב לבתו, הסביר לי הרבי את משמעותה של אהבת אמת. “אהבה הינה רגש ההולך ומתפתח במהלך החיים. פירושה הוא שותפות, אכפתיות ומתן כבוד הדדי. האהבה שאת חשה ככלה צעירה אינה אלא התחלה של אהבה אמיתית. היא פורחת וגדלה באמצעות הפעולות הקטנות והיומיומית של החיים בצוותא. האהבה שאת חשה לאחר חמש או עשר שנים היא התחזקות מתמדת של הקשר הרגשי. כאשר חייהם של שני אנשים מתלכדים לכדי פרשת חיים אחת, מגיע כל אחד מהשניים, במשך הזמן, להרגשה שהוא חלק מבן זוגו, עד שאינו יכול לתאר את החיים בלעדיו – זוהי אהבה”.
בפנים מחייכות יעץ לי הרבי להניח הצידה את המושגים הרומנטיים שקניתי לי, ולהביט על נישואים בהתאם למשמעותם מלאי התוכן.
הצלחה כלכלית תלויה בהשתדלות רוחנית
“כמה וכמה בני אדם היו במצב דומה [של קשיים כלכליים], וכיוון שלא התייאשו חס ושלום ועשו בדרך הטבע כל התלוי בהם, הצליחם השם יתברך ועתה חזרו למעמדם וכו’. ובוודאי גם אצלו יהיה כן. יתייעץ עם ידידים סוחרים מה עליו לעשות וכן יעשה בעצמו, מתוך ביטחון חזק בהשם המשגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית.”
הרבי אמר לפרדי היהלומן: “תשתדל לפגוש טיפוסים חיוביים”
פרדי הגר, היהלומן האנגלי, עמד מודאג לפני הרבי ומצחו חרוש קמטים. “רבי”, הוא התלונן, “תעשיית היהלומים במצב לא טוב, העסקים מדשדשים ואני חש די מדוכא”.
תגובת הרבי הפתיעה אותו: “הגישה שלך שלילית מדי, פסימית מדי. חפש טיפוסים חיוביים שתוכל לפגוש ברובע היהלומים, ותמיד תזכור: אם תחשוב טוב, יהיה טוב”.
הגר חזר ללונדון ושב לסדר יומו, אבל כבר למחרת קרה משהו: לבניין הבורסה נכנס סוחר אמריקאי בשם וויליאם גולדברג, נשיא מועדון היהלומנים בניו יורק. הגר כבר פגש אותו בעבר, אך שמר על מרחק ממנו. התיאורים של גולדברג אודות עסקיו המוצלחים והפטפוט האופטימי שלו, נראו להגר מוגזמים. אך הפעם הדהדה באוזניו ההנחיה של הרבי “לפגוש טיפוסים חיוביים”, וגולדברג נמנה בהחלט על סוג האנשים הזה.
הגר עצר ליד היהלומן האמריקאי והתעניין בשלומו, וגולדברג אמר: “אני במצב רוח לרכישה, אולי יש לך עסקה טובה להציע לי?”. סוחרי היהלומים ידעו שגולדברג מחפש עסקאות ייחודיות, כמו רכישת יהלום מלכת הולנד ויהלום המגן האדום – ולהגר היה מה להציע לו. שניים מחבריו החזיקו יהלום יקר שתומחר במאה אלף דולר ויותר.
גולדברג התעניין בעסקה, וברגע שראה את היהלום הענק הודיע שהוא מעוניין לרכוש אותו. בתגובה אמר לו הגר: “זאת אומרת שאתה לא הולך לקנות אותו. השיעור הראשון בבורסה באנטוורפן הוא: אם אתה מעוניין בעסקה, לעולם אל תיראה נלהב, כדי שהמחיר לא יעלה. אם אתה מצהיר שאתה עומד לקנות את היהלום, אתה כנראה ממש לא מתכוון לזה”.
“אני אמריקאי”, הוא ענה, “אני לא עושה ככה עסקים. בכוונתי לרכוש את היהלום ואתה תקבל את דמי התיווך”. לקח לו עשר דקות בדיוק לרכוש את האבן וגם את ליבו של הגר.
השניים הפכו לחברים קרובים, עשו הרבה עסקים יחד והצליחו מאד. במשך עשרות שנים הם שוחחו מדי יום לפחות מספר פעמים. הגר בהחלט הקפיד “לפגוש טיפוסים חיוביים” וראה בעצמו איך העצה הזו שינתה את חייו.
הרבי ישב בברוקלין וליבו פעם בארץ ישראל. הרבי לא חדל להתעניין בשלומם של תושבי הארץ, חזר ודיבר בהתרגשות על החובה לשמור על קדושתה וצביונה הרוחני, הביע חיבה ואהבה לחיילים המגנים על עם ישראל, וגם ברמת המעשה – הרבי ניהל מערכת קשרים ענפה וקרובה עם בכירי ההנהגה המדינית והביטחונית בישראל.
ראש ממשלת ישראל מר מנחם בגין נפגש עם הרבי במשרדו (תשל”ז, 1977)
יהודי לא רוצה ולא מסוגל להתנתק מאלוקים
“למרות מה שאתה כותב במכתבך שהינך חופשי בדעותיך, בכל זאת כותב אני אליך את התואר ‘איש ירא אלוקים’. שכן זה טבעו של היהודי: הוא אינו רוצה ואינו יכול להינתק מאלוקות.
לפעמים, מפני סיבות חיצוניות הוא יכול לדמות בנפשו שאינו ירא אלוקים, חס ושלום, או כמו שאתה כותב שהינך חופשי בדעותיך. אבל רואים בטבע בני אדם שלפעמים רואים את הפנימיות שבנפש ונופלים הלבושים החיצוניים ומתגלית טהרתה ופנימיותה.”
הרבי אמר: “הם ‘ילדי הגיבורים’, לא ‘יתומי הנופלים'”
חודש אחרי לידת הילד השלישי, התבשרה הגברת שפרה מרוזוב מכפר חב”ד על נפילת בעלה, דוד, בתעלת סואץ. רק שלושה שבועות קודם לכן הסתיימה מלחמת ששת הימים, דוד הגיע מהחזית להשתתף בברית המילה של בנו התינוק, והאופק נראה ורוד. אחרי הברית דוד שב לבצע משימה הגנתית באזור קונייטרה, נפגע מאש מצרית ונהרג.
שפרה לא יכולה הייתה לשאת את הכאב. היא הייתה מטופלת בשתי בנות קטנות ובתינוק בן חודש ימים. השמים נפלו עליה.
כמה ימים אחר כך הופיעו בביתה אנשי חב”ד עם משימה שקיבלו מהרבי. בעוד כולם חוגגים את הניצחון המהמם במלחמה, הרבי היה מוטרד ממצבן של משפחות הנופלים שחייהן נהרסו. הוא הורה לאנשיו להקים ארגון שידאג למשפחות, אך כפי שהסבירו לשפרה, “אנו לא יודעים איך להתמודד עם האתגר. רק את יכולה להרים את המיזם”.
היה קשה לשפרה להעמיס על עצמה את הכאב של האחרים, אבל היא ראתה בכך חבל הצלה. היא לקחה על עצמה את המשימה מתחושת חובה להפוך את האסון שלה למנוע חיובי.
הרבי הורה לה לכנות את המשפחות השכולות בשם “משפחות הגיבורים” ולא “אלמנות ויתומים” – וההבדל הלכאורה-סמנטי הזה הוביל את כל אופי הפעילות שלה.
בחג הסוכות ארגנה שפרה טיול לקבוצה גדולה של נשות הגיבורים. זה התחיל איום ונורא, משום שנשים רבות היו לבושות בשחור, וכאילו ענן שחור ריחף באוויר. הן משכו תשומת לב ועיניים סקרניות בכל מקום. אבל עם הזמן נרקמו מערכות קשרים חבריות בין הנשים, הן דיברו הילדים ועל הקשיים והרגישו שהן לא לבד.
בכל חג היא קיימה פעילות למשפחות. לקראת חנוכה היא השיגה צעצועים במתנה לכל ילד מיצרן צעצועים הולנדי, בליל הסדר היא אירחה את המשפחות בכפר חב”ד, ובקיץ הפעילה קייטנות ופעילויות כיף לילדים. במשך שנים רבות היא ארגנה חגיגת בר מצווה שנתית ענקית לילדי הגיבורים, בה הם קיבלו זוג תפילין.
זיכרון אחד נחרת בליבה של שפרה במיוחד. אחד הילדים שהשתתף בקייטנה היה יתום משני הוריו, שנרצחו בפעולת טרור בכביש החוף. כשהסתיימה הקייטנה אמרה הדודה שגידלה אותם: “המארחת של הילד בכפר חב”ד הצליחה בשבוע לעשות מה שלא עשו כל הפסיכולוגים. אתם מרפאים עם אהבה”.